מהחקירה עולה כי הנערות התגוררו בביתו – שם נוהל בית הבושת. מנגד, במהלך החקירה טען החשוד המרכזי כי הוא נעצר בשל סכסוך שיש לו עם גורמים שונים.

מחשבים מסלול מחדש בעלות ובעלי העסקים בעמק שהמציאו מוצרים ושירותים חדשים ומותאמים למצב

חינוך מיוחד- חינוך מיוחד קל, חינוך מיוחד בינוני, חינוך מיוחד קשה, עיוורים, חירשים, תסמונות, עיכוב התפתחותי, אוטיזם, נכויות

שמי אסתי ואני אתיופית חדשה במרכז הארץ. אני אגיע לביתך או לבית מלון לעיסוי מפנק ברמה גבוהה.

החל בתחילת שנות השמונים, התמקד בן אמוץ בלקטים של סיפורי פולקלור מקוריים ומתורגמים ובמיוחד בכתיבה עיתונאית במדורו האישי בעיתון "חדשות", בן אמוץ תבע ואף קיבל חופש יצירתי מוחלט, אותו ניצל לפרקים לצורך עימותים, הטפות או לקסיקונים לתהילת איבר הזכרות, אך גם לעירוב מקורי של רצינות והומור.

טענותינו נבדקו על ידי המשטרה, שהגיעה במהירות למסקנה כי למרשי אין כל קשר לפרשה הנחקרת ולאור כך הסכימה לשחרור".

בכול זאת, לקראת תום המלחמה החל פיתוח מואץ. המספנה שהקימו הביאה עבודה רבה והוקמה תעשיית רשתות, לצד המשך העבודה בנמל חיפה. במקביל, הצליחו להשיג כסף לפיצוי האריסים והחלו לעבד את האדמות שחכרו מהמנזר, הוקמו גן ירק ולול.

"זה הבנאדם שלוקח את החיים בכל פה, ובכל לב, ובכל יד, ובכל איבר תמיד". עמוס אילון אמר עליו שהוא הוריד לעברית את המחוך כדי שכולנו נוכל להתמזמז אתה. פתאום היה מותר לדבר בשפה כזאת, הוא כאילו נתן לגיטימציה.

"ובכן, גם האחרים לא, "התיזה ה"חתול" ברוגז של רוגז. "ולכן הם רק החליטו להמריא עכשיו, עכשיו זה נראה כאילו אלה מחלקות יורדים לא משנה מה אנחנו עושים."

יש בו, בטקסט הזה (שהושמע לראשונה בתוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת"), שילוב של עברית צברית, הומור פלמ"חניקי, כמה ביטויים בערבית, אי-אלו קללות עסיסיות ואפילו ציטוט או שניים מהמקורות.

אין לגיזמו-מייקר אפיליאציה או שיתוף עיסקי מכל סוג עם המשקיעים המוצגים ברשימת האינג'לים.

גם אחרי מותו של בן אמוץ, עד שיצא ספרו של אמנון דנקנר, עשו חבריו הכל כדי להתעלם ממעשיו, כאילו ישנו הכותב המוכשר וישנו האיש המתועב ההוא, וניתן בקלות להפריד ביניהם ולהתחבר רק לאחד מהם.

לא מתייחסים במילה להערות שלנו באף נושא. במקום זאת - לא מפסיקים להנחית עלינו הוראות שונות ומשונות שצריך להתמודד עם משמעותן, גם אם הן לא ישימות ולא הגיונית. ומי משלם את המחיר על כל אלה? הציבור, התושבים. אזרחי מדינת ישראל. דוגמה טובה לכך ראינו בכל נושא החזרה ללימודים. פעם אחר פעם ניתנות הנחיות, ללא כל התייעצות עם הרשויות, תוך שינוי שלהן שוב ושוב, וכשחלקן לא ניתנות לביצוע מעשי. התוצאה, כידוע, היא סערה ברשויות, בלבול רב וחזרה ללימודים לא אחידה. השיא היה )נכון לכתיבת שורות אלה( במתווה הבלתי הגיוני ואפשרי שהוצע לכיתות ד'-י'. כולנו ראשי הרשויות התנגדנו לכך נחרצות, והודענו כי לא נשתף עם כך פעולה. הודענו כי צריך לחזור ללימודים בצורה מלאה בכל המקומות בהם התחלואה נמוכה. זה גם המתווה שהתקבל בסופו של דבר. חבל שלא מלכתחילה. בלב המשבר התהווה בין השלטון לרשויות נמצא הנושא התקציבי: הצורך הקריטי של רשויות בשיפוי מלא עבור הסעות "מרווחות" )מחצית מתכולת האוטובוס(, דרישות השלטון לחיטוי בתי ספר וגנים ומיגון למערכת החינוך מתקציבים שאינם קיימים, תשלום הרשויות על פינוי אשפה כפול, תשלום הרשויות לכל עובדי המגזר הציבורי אפילו אם הם יושבים בבית ועוד. כדי לממן את כל אלה, ניאלץ לקצץ בשירותים אחרים. ניאלץ להוריד מסדר היום פעילויות תרבות,

הדבר יחשב לספאם, כתובת האימייל שלכם תחסם וסביר להניח שהדבר יכתים את שימכם עם משקיעים רבים.